המלך פּשֵמִיסל אוטאקָר ה-2 העניק את צוק ברואומוב למסדר הבנדיקטני של בּזֵ'בנוב ב-1213. לאחר שנת 1322 הוקמה בברואומוב עדה דתית ובמקומה של המצודה הגותית החלה בניית מנזר בנדיקטני. המנזר המקורי נבנה בסגנון גותי והוקדש לוויטֶך הקדוש. בתקופת מלחמות ההוסיטים המנזר היה תחת מצור מספר פעמים, אבל הודות לביצוריו הוא מעולם לא נכבש. מראהו הנוכחי הינו תוצאה של השיפוץ בסגנון בארוק שבוצע בין השנים 1728-1733 על-פי תוכנית של קִילִיאָן אִיגנָאץ דִינצֵנהופֶר. הוא גם תכנן את עיצוב פנים המנזר - הבישופות, חדר האוכל , הספרייה ועוד, שבוצע על ידי רבי-אומנים מפראג של הבארוק.
כנסיית המנזר של וויטך הקדוש מעוטרת בציורי פרסקו של יאן יעקוב סטַיינפֶלס (המתארים את חייו של וויטך הקדוש), בציורי המזבח של ואצלב וַווזִ'ינֶץ רַיינֶר ובפסלים של ואצלב מָתֵי יֶאקל. גימנסיית המנזר לקחה תפקיד חשוב בתקופה הטרום-הוסיטית. לדוגמא - הארכיבישוף הראשון של פראג אַרנושט מפַּרדובִִּיצֶה למד במקום, כמו כן, הסופר אָלויז יִירָאסֶק והכומר הפטריוט בּוהוסלָב בַּאלָבִּין. לאחר מלחמת העולם השנייה, הנזירים הגרמנים פונו ברובם והתיישבו ברוהֵר הבווארי. הנזירים שנותרו, נאלצו גם הם לעזוב את המנזר.החל משנת 1950 המנזר שימש כמחנה ריכוז לכמרים ונזירים ממספר מסדרים. היה זה אחד מתוך מספר בתי-כלא שהמשטר הקומוניסטי הקים למטרה זו. בשנת 1990, המנזר הושב למסדר הבנדיקטני, אך נזירים לא מתגוררים במקום כיום. קיימים כעשרים נזירים בנדיקטנים בכל צ'כיה והמרכז שלהם הוא בבּזֵ'בנוב, פראג. בעתיד, המקום מיועד להפוך בית-מנזר לנזירות מהמסדר הבנדיקטני. בימינו הקומפלקס פתוח לציבור ובמהלך הסיור ניתן לראות העתק מדויק וייחודי של התכריכים מטורינו משנת 1651 ואת המומיות של העיר וָאמבֶּרק (נגני עוגב, תושבי העיר ואישיות חשובות נוספות) הקבורות מתחת למנזר. הסיור ממשיך דרך הכנסייה, חדר תשמישי קדושה עם רהיטים יקרי ערך וחדר אוכל שבו מוצגות גלימות כמרים. אחת הגלימות מקושטת בנופך(אבן יקרה צ'כית). נמצאת במקום גם ספרייה גדולה עם 17,000 כרכים,תערוכה המציגה הוצאות עתיקות של התנ"ך וגלריית המנזר הכוללת ציורים של פֶּטר בּרָאנדֶל ומולִיטור.
