ההיסטוריה המתועדת של ארצות צ'כיה מתחילה בשנות ה-30 של המאה ה-6. ההתקבצות הראשונה של סלבים באזור ניתנת להוכחה על ידי קיומה של הממלכה הסאמית במחצית המאה ה-7 ולאחר מכן בהיווסדות האימפריה המורבית הגדולה. נקודת מפנה חשובה בהתפתחות הארצות הסלביות הייתה הגעת כוהני הדת, מורי האמונה, האחים צִירִיל ומֶתודֵיי, לאימפריה המורבית הגדולה בשנים 863-864. מאותה התקופה, השפה בה השתמשו לקריאת התנ"ך ולטקסים דתיים , היינו - השפה הסלבית העתיקה, מובנת לסלבים. האימפריה המורבית הגדולה התפוררה ונעלמה בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-10 ועל הריסותיה נוסדה המדינה הצ'כית הראשונה.
הדוכס הצ'כי הראשון, המתועד במקורות היסטוריים, הוא בוזִ'יבוי אשר שלט בין השנים 874-891. הדוכס בוז'יבוי משושלת פשֵמִיסל אשר הוטבל לנצרות על ידי הארכיבישוף מֶתודֵיי בשנות ה-80 של המאה ה-9, תרם בצורה משמעותית להתפשטות הנצרות בצ'כיה. בזמן שלטונו נוסדו מבנים נוצריים ראשונים בטריטוריה של ארצות צ'כיה של אותה התקופה. הכנסייה הנוצרית הראשונה נבנתה בלֶבִי הרָאדֶץ (בימינו עיירת רוזטוקִי שליד פראג) והיוותה גם כמקום שלטונו של הדוכס. מאוחר יותר בנה בוז'יבוי, מעל הנהר ולטבה, כנסייה קטנה המוקדשת למריה במקום בו עמד לפני כן מזבח פגאני. בזמן שלטונו של ספִיטִיהניֶיב ה-1, בנו של בוז'יבוי, הוקם במקום מבצר ומאוחר יותר ארמון דוכסי. כך למעשה החלה בניית מצודת פראג, שממנה שלט ספיטיהנייב ה-1. לאחר מותו עלה לשלטון אחיו הצעיר ורָאטִיסלַב ה-1, אב לשני בנים - וַאצלָב ובולֵסלָב. לאחר מותו של וראטיסלב בשנת 921, עבר השלטון זמנית לאישתו דרָהומִירָה עד שבנו וַאצלָב הגיע לבגרותו. וַאצלָב עלה לשלטון לאחר אימו באזור שנת 924. במחצית השנייה של שנות ה-20 של המאה ה-10 הקים הדוכס וַאצלָב את קתדרלת וִיטוס הקדוש והשיג את השרידים הקדושים של הפטרון הלאומי של הסקסונים, ויטוס הקדוש, מהמלך הסקסוני הֶנרִי. ואצלב ואחיו בולסלב הסתכסכו לעיתים קרובות. השיא הגיע ב-28 לספטמבר 935 כאשר וַאצלָב נרצח ככל הנראה במסגרת מזימה שנרקחה על ידי אחיו אשר כך עלה על כס המלכות בפראג. במחצית השנייה של המאה ה-11 הוכרז וַאצלָב כקדוש ובכך הפך לפטרון הלאומי של האומה הצ'כית.
הדוכס בולֵסלָב, אחיו של וַאצלָב, ללא ספק חיזק את המעמד המדיני של צ'כיה ותודות לו נוסדה בפראג בישופות ומשנת 982 עמד בראשה וויטיֶיך הקדוש משושלת סלַבנִיקובְצִי – מייסד מנזר בזֵ'בנוב (שנת 993). וויטייך התאמץ לשפר את היחסים בין הכנסייה לחברה ותרם בצורה משמעותית להתנצרותה של מרכז אירופה בעיקר תושבי הארצות השכנות, הפולנים וההונגרים. וויטייך וחבר מרעיו הטבילו לנצרות את המלכים במסגרת ההכתרה.
עד שנת 1212 הייתה הטריטוריה המיושבת על ידי הצ'כים בעלת מעמד של דוכסות בלבד. בשנת 1212 קיבל הדוכס פשֵמִיסל אוטָקָר ה-1 מהמלך הרומי והסיצילי פרִידרִיך ה-2 את "הבולה הזהובה של סיצילייה"- מסמך אשר העלה את מעמדה של הדוכסות הצ'כית למלכות והבטיח העברה בירושה של כס המלכות. פשֵמִיסל אוטָקָר ה-1 הוכתר למלך הראשון של צ'כיה בשנת 1198 והוכתר בשנית בשנת 1203.
לאורך כל ההיסטורית קיומה, המדינה הצ'כית מורכבת לא רק מהמלכות הצ'כית אלא גם מהמרקיזות המורבית (אשר קיבלה הכרה בפרלמנט הקיסרי בשנת 1182 בז'זנו). שושלת פשֵמִיסל שלטה ברציפות עד שנת 1306 כאשר נרצח המלך וַאצלָב ה-3 באולומוץ.
לאחר מותו של וַאצלָב ה-3 נשארה שושלת פשֵמִיסל בשלטון רק לפי קו הדם של הנשים. על כס המלכות עלתה שושלת לוקסמבורג ושלטה במדינה עד שנת 1436. השליט החשוב ביותר היה ללא ספק המלך הצ'כי והקיסר של האימפריה הרומית קָרֶל ה-4. בתקופת שלטונו צ'כיה חוותה את תקופת שגשוגה הגדול ביותר. פראג הפכה למטרופולין אירופאית מרכזית. הוקמה הארכיבישופות בפראג, נוסדה מסורת של תכשיטי הכתר המלכותיים ופולחן ואצלב הקדוש. קרל ה-4 ייסד את האוניברסיטה של פראג, הקים את העיר החדשה ובנה מספר רב של מבנים חשובים נוספים כגון מצודת קרלשטיין, הגשר של קרל ועוד. לאחר מותו של קרל ה-4 עלה על כס המלכות בנו וַאצלָב ה-4. בתקופת שלטונו הדרדרה המדינה למצב של כאוס ופרצו מהומות דתיות אשר הגיעו לשיאן בשנת 1415 כאשר הועלה על המוקד המטיף יָאן הוס אשר יצא נגד הכנסייה הרומית ודרש ממנה לקיים רפורמות. בעקבות מלחמות ההוסיטים צ'כיה וחלקים ממרכז אירופה סבלו מהרס רב.
בשנת 1526 עלתה על כס המלכות הצ'כית שושלת הבסבורג (פרדיננד ה-1 ההבסבורגי) וצ'כיה הפכה לחלק מהמונרכיה ההבסבורגית. לשליט החשוב ביותר לאחר שנת 1526 נחשב הקיסר הרומי רודולף ה-2 אשר הוכתר בשנת 1526 למלך צ'כיה ומאוחר יותר למלך גרמניה. בתקופת שלטונו שגשגה פראג והפכה בשנית למטרופולין אירופאית מודרנית. בשנת 1612, לאחר מותו של רודולף, פרצו מספר התקוממויות נגד ההבסבורגים, שהובילו ראשי האצולה הצ'כיים. ההתקוממויות מגיעות לשיאן ב-8.11.1620 ובתבוסה של ראשי האצולה בקרב על ההר הלבן. אירופה מוצאת את עצמה בפתיחתה של מלחמת שלושים השנים. בצ'כיה הוחלה כפייה דתית קתולית אשר הסתיימה רק בשנת 1781 תודות לרפורמות של יוסף ה-2.
בתחילת המאה ה-19 החלה בצ'כיה תנועת ההתעוררות הלאומית. תודות למנהיגי התנועה כמו פרַנטִישֶק פָלַצקִי, יוסף דוברובסקי, יוסף יונגמָן או קָרֶל הַבלִיצֶ'ק בורובסקִי מתחילה להיווצר השפה הצ'כית המודרנית.
לאחר נפילת המונרכיה האוסטרו-הונגרית בעקבות הפסדה במלחמת העולם הראשונה, הוקמה ב-28 לאוקטובר 1918 הרפובליקה הצ'כוסלובקית ולנשיא הראשון נבחר תומאש גָרִיק מָסָרִיק. התקופה בין שתי מלחמות העולם (1918-1939) נקראת תקופת הרפובליקה הראשונה. באותה תקופה נמנתה הרפובליקה הצ'כית בין המדינות המפותחות ביותר באירופה, תודות בעיקר לתחום של הנדסת מכונות.
הרפובליקה הראשונה מפסיקה להתקיים בשנת 1939 לאחר הסכמי מינכן (ספטמבר 1939) ופלישת גרמניה הנאצית. המדינה הצ'כוסלובקית בתקופה זו מחולקת לשניים - לפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה ולמדינה הסלובקית. המדינה הצ'כוסלובקית אוחדה מחדש לאחר תבוסת גרמניה וחזרתה של הממשלה הגלותית מלונדון ובראשה אֶדווָרד בֶנֶש.
בעקבות ההסדר המדיני של אירופה לאחר מלחמת העולם ה-2, נפלה צ'כוסלובקיה לתחום ההשפעה הסובייטית, דבר שהשפיע מאוד על כך שבפברואר 1948 עלו לשלטון הקומוניסטים. בשנת 1960 הוחלף שם המדינה לרפובליקה הסוציאליסטית הצ'כוסלובקית. בשנת 1968 חלק מהקומוניסטים הרפורמים ניסו להפוך את החברה לדמוקרטית יותר. הצבאות של ברית וורשה שמו קץ לניסיונות הללו כאשר פלשו לטריטוריה הצ'כית באוגוסט של אותה השנה. לאחר הניסיון הכושל לדמוקרטיזציה, החלה משנת 1969 תקופה הקרויה "נורמליזציה". את התקופה אפיינו רדיפות של אנשים אשר לא הזדהו עם הפלישה הסובייטית והמהלכים החברתיים שלאחריה.
בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 התחזקו שוב נטיות דמוקרטיות גם במדינות מזרח-אירופאיות אחרות, מדינות של הגוש הסובייטי. בנובמבר 1989 הגיע המצב בצ'כוסלובקיה לשיאו ב"מהפכת הקטיפה". תחת לחץ שהחברה הפעילה ירדו הקומוניסטים מהשלטון והפסיקו את פעולות המשטרה נגד האזרחים. ואצלב האבל, מועמד ונציג מרכזי של התארגנות דמוקרטית חדשה בשם "אובצַ'נסקֶה פורום" (הפורום האזרחי), נבחר ב-29 לדצמבר 1989 לנשיא צ'כוסלובקיה על ידי ההתכנסות הפדראלית. והוא זה שהביא את הרפובליקה הפדרטיבית של צ'כוסלובקיה לבחירות חופשיות בשנת 1990, לאחר יותר מ-40 שנה.
ב-1 לינואר 1993 לאחר הסכם דו-צדדי פוצלה הרפובליקה הפדרטיבית של צ'כוסלובקיה לשתי מדינות עצמאיות, הרפובליקה הצ'כית והרפובליקה הסלובקית. הרפובליקה הצ'כית הצטרפה לנאט"ו בשנת 1999 ולאיחוד האירופאי בשנת 2004.
הרפובליקה הצ'כית היא בימינו מדינה מודרנית ודמוקרטית בעלת מורשת תרבותית והיסטורית עשירה.
